גירושין נוחים

הם הגיעו אלי כדי להתגרש נכון.

היא הגיעה חדורת מטרה ונחושה כשכל רצונה הוא לסיים את הנישואים כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות נזקים.

היא חששה. שנים רבות החשש ליווה אותה ומנע ממנה לעשות את הצעד המכריע.

שנה שלמה התחבטה ושקלה את צעדיה לכאן ולכאן. עם הפסיכולוגית שלה היא עשתה לעצמה סדר בבלגן ומה בעצם משאיר אותה בקשר.

היא לא נשארת בגלל אותן סיבות שהשאירו אותה. היא רוצה אחרת. היא רוצה אוירה שמחה, רוצה להרגיש קלה ומשוחררת, רוצה להיות מאושרת ולהפסיק לרצות.

הוא הצהיר בפני עוד לפני שנפגשנו, שהוא מקווה לשקם ולגשר ולשמר את הזוגיות הפגומה.

הוא איחר את הרכבת, היא מזמן כבר לא חיכתה בתחנה. זה פגע בו מאוד והותיר אותו בהלם. הוא לא היה במקום שלה, הוא לא תאר לעצמו שאילו הם פני הדברים. הוא חווה רעידת אדמה מטלטלת ולא הפסיק לכאוב.

היא לא הפסיקה לבכות.

הם צדקו שבאו אלי כי הפרידה הייתה קשה. לא פשוט לפרק מנגנון משובח שבנית במשך כ"כ הרבה שנים. והזכרונות... מה עושים איתם... ועם החוויות המשותפות, המשפחות שקיבלו אותה ואותו כבני משפחה לכל דבר. והילדים המוצלחים שלהם, איך עושים את התהליך מבלי לפגוע בהם...

אז התחלנו במסע והיה לא קל אבל הכרחי לתהליך.

הם היו מגויסים ורציניים עד מאוד, מחויבים לתהליך שהחלו ברגשות מעורבים. מחויבים למשפחה שלהם, לכבוד ההדדי ולכל השנים הטובות שבילו וחיו זה לצד זה. והיה הרבה טוב, וצריך לדעת להוקיר ולהודות ואסור לשכוח שהם יישארו זוג, לשלשה ילדים שהביאו לעולם יחד.

ויש להם אחריות כהורים להתנהג נכון ולהוות מודל לילדים שלהם, שגם כשהדברים לא מסתדרים ונפרדים הדרכים, אפשר וכדאי להישאר חברים.