כמטפלת חשוב לי לראות את כל המשפחה ולהבין את התקשורת ומערכות היחסים הפועלות במשפחה.
טיפול משפחתי לא שם את אחד מבני הבית כמוקד הבעיה אלא כל המשפחה שותפה לתהליך הטיפולי.
טיפול המשפחתי מתבצע עם כל בני הבית או חלק מבני הבית.
כל בן משפחה משמיע את קולו ופורק את תחושותיו אליי או אל שאר בני המשפחה.
השתתפות בתהליך טיפול משפחתי אינה מצביעה על כישלון ההורים או על בעיות נפשיות של אחד מבני המשפחה, אלא על קושי באינטראקציה הפוגם בהתמודדות עם המטלות המורכבות והמאתגרות המלוות מסגרות משפחתיות
אתם מרגישים שהמשפחה שלכם היא לא מה שתמיד חלמתם? אין שלווה בבית?
אין תקשורת טובה, אין יחסים מכבדים והאווירה בבית טעונה במריבות, צעקות ותחושה שלא נעים בבית?
ההתמקדות בכוחות החיובים של המשפחה נובע מתוך האמונה, שהמשפחה היא מערכת תמיכה רגשית ותפקודית בעלת עוצמה רבה וכשהתפקוד של הפרט במשפחה שזור בתוך התפקוד המשפחתי הכללי.
למי מתאים הטיפול?
-
טיפול משפחתי עשוי לעזור ולהקל על בני המשפחה בהתמודדות עם קבלה אחד של האחר, תקשורת נכונה, משברים ומצבים אקוטיים.
-
תקופות של שינוי: הריון, פרישה מהעבודה, הגירה וכדומה.
-
תקופות משבר: בגידה, בעיות כלכליות, אובדן, מחלות פיסיות או נפשיות וכן הלאה.
-
תא משפחתי חדש: התמודדות עם הקמת תא משפחתי חדש כולל ילדים מנישואין קודמים.
-
קשיים עם ילדים ובני נוער: התמודדות עם קשיים שחווים ילדים ומתבגרים, הצבת גבולות, מריבות בין אחים וכדומה.
-
גישור בגירושין: עזרה ביישוב מחלוקות סביב משמורת ילדים, חלוקת רכוש וכדומה.
סיפור אישי
כשההורים מביאים לטיפול את הילדים, זה הופך לטיפול משפחתי.
זה אמיץ מאוד להביא את המשפחה כולה, לשים את הדברים על השולחן ולדבר ליד הילדים.
הילדים מדברים אחרת מההורים, אין להם הגנות. הם פשוט יורים ואומרים את מה שהם חושבים.
הייתה אצלי משפחה שבאה להתייעץ בנוגע לבן. כשהם באו עם הבן, הוא צעק בפגישה, טען שהם הבעיה, שהם צריכים להתגרש כי הם כל הזמן רבים.
הוא אמר מהלב מה שהוא מרגיש. להורים לא היה מושג שכך הוא מרגיש. בטיפול הוא קיבל את הלגיטימציה לדבר ברשות ולהשמיע את דעתו.
זה היה חשוב ועקרוני לטיפול. זה פתח ערוץ תקשורת. היה צורך להרגיע את המקום הזה כי הילד חי בתחושה שכל הזמן רבים בגללו. חשוב גם היה להראות שההורים מטפלים גם בבעיות שלהם. היה נכון להשמיע שהמריבות בין ההורים אינן מצביעות על גירושין ושיש דרך לפתור אי הסכמות.
הפגישה הטיפולית משקפת את החיים בבית. בקליניקה אצלי אני קובעת את החוקים. יש סדר ומשמעת, יש גבולות. משפחה שחיה באנרכיה (כשאין חוקים ברורים ומקובלים על כולם), גם אצלי בקליניקה תתנהג כך. התפקיד שלי זה להראות אחרת. דרך העבודה שלי עם המשפחה, ההורים לומדים לעבוד כך גם בבית.
אני מדברת על סדר וארגון: באיזו שעה מגיעים, לא מאחרים, מי יושב ליד מי, סדר הפגישה, איך מתנהלת הפגישה, כבוד למי שמדבר, הקשבה אחד לשני, סבלנות וכו'.
החוויה של הארגון תבוא מהחוויה של הטיפול. המשפחה תתארגן ליציאה לפגישה אצלי ותעתיק את זה לכל היציאות האחרות שלהם.
משפחה לא מאורגנת שכל אחד הולך ובא כשבא לו בדרך כלל תיתקל בקשיים ביציאה ובבילוי מחוץ לבית.
למשל נער שרוצה ומתחנן לפרטיות בחדרו, כשאין בבית ארגון, אי אפשר לעשות פרידה. ההורים לא נותנים לו מפתח לחדרו כי הוא נועל.
הוא נועל כי הם נכנסים אליו לחדר מבלי לדפוק. הם לא מכבדים את הצרכים שלו וזה הופך אותו לעוין וכעוס.
משפחה שמתגייסת לטיפול היא משפחה שאכפת לה, משפחה עם כוח שרוצה להצליח, ואני שם בשבילם.